הרהורים - קטלוג התערוכה

האמנות של לאה ניקל מתאפיינת בחיפוש אחר איזון קומפוזיציוני: חיפוש קדחתני, סקרן, משועשע וספקני. בעולם רוחש של כתמים וקוים, ביקום הסגור שמהווה את גוף העבודות שלה, היא מלכה ללא מיצרין ובו יצרה מערכים של בלמים ואיזונים, מורכבויות עדינות, שמחוץ לאמנות נשארו אוטופיות בלבד.

 

העבודות ב"הרהורים" נוצרו בין שנות ה-80 של המאה הקודמת ועד שנות ה-2000, שנים בהן ניקל כבר הייתה איקונת תרבות ישראלית. זכייתה בפרס ישראל ב-1995 רק אישרה את מעמדה המיוחד. עבודות הקולאז' על הדפס והציור על הדפס, עבודות שהוצגו לעיתים נדירות, מאירות איכויות וטמפרטורת יצירה שונות מאלו של עבודותיה הגדולות והמוכרות יותר. כוחן צפון באופן בו הן מושכות לב, מקסימות אך מסרבות להתפענח, מסרבות להיות מצומצמות לקריאה אחת. ככל שנעמיק להתבונן כך יתרבו פיסות המשמעות, רסיסי האסוציאציות. הגיוון של העבודות סוחף – ניקל יצרה בקווים משוחררים והיא מציעה למתבוננים כרטיס מסע לחופש רעיוני, לחופש מנרטיב. בשנים בהן האמנות הרגישה צורך גובר לדבר על ההוויה הפוליטית ניקל הביטה פנימה וזיקקה מהויות כאלכימאית במעבדה סגורה המחפשת את אבן החכמים בה יימצאו התשובות כולן. בגבולות הקטנים של פורמט ההדפס, ההתלבטויות של ניקל, הגישושים והמחשבות השניות, מתגלים במלוא עוצמתם. מכאן, אם נרצה, נובעת האיכות השירית של עבודות אלו.

 

לעיתים קרובות בחרה ניקל לעבוד על עותקים שונים של הדפס וכך ניתן לעקוב אחר גישותיה השונות בעבודה על מצעים זהים. היא  בחנה אופציות, שקלה אפשרויות. כך על ליתוגרפיה בתכלת (1984) ציירה פעם בכתום ומעט ירוק במשיחות רחבות ופעם בחום ואוקר (1-2). בכתום כיסתה, חילקה מחדש, ובאוקר וחום כמו הניחה שבכה, הדגישה אפיונים ליריים, דקויות של צורה. ניקל לקחה על עצמה סיכונים מחושבים – אפשר לחשוב על העבודה על הדפס כעבודה עם רשת ביטחון וזו פתחה שלל אפשרויות למופעים מרהיבים של צבע למתיחת ההנגדות והתנועות הקיצוניות של היד, עד לקצה.

 

על הדפס מ-1991 בצבעי כחול (9) אפשר כמעט לחוש את הריקוד של המכחול של ניקל. למצע, שכבר רווי בצבע שבחרה, הוסיפה צורות המחלקות את המשטח באופן כמעט גאומטרי וגם צורה שנדמית כסימן המתמטי לאינסוף. ניקל בחנה צבע אטום מול שקוף, כתמי מול קווי, כמי שמכוונת כלי נגינה ומחפשת גוון צליל מדויק.

 

לצד העבודות שיש להן תחושה של זיקוקי דינור שקפאו מתגלות בין העבודות גם כאלו בהן ניקל משתמשת בטכניקה של ההוספה על הדפס כאופן להנכיח זיכרונות, משתמשת בעבודות קודמות כמו אבני בניין שנלקחו ממבנה שנהרס בתקופה מוקדמת ובונות בניין מאוחר. על הדפס משי מ-1992 (13) הדביקה פיסות הדפס קרוע שלה. הקרעים נראים כהריסות עיר אבודה, צומחים באופן חד מהרקע, מדגישים את שטיחותו. מרחבי הדף הקטנים הם די מקום לדרמה צורנית.

 

בקולאז' של הדפס משי וצבע אקריליק על נייר (15) היא קורעת דף ומעניקה לקו הקרע מעמד של קו לכל דבר, מדביקה/מכסה בנייר חום ועליו  מנקדת באקריליק כמי שמשחקת בקישוט. ניקל, כך נדמה, סרקסטית לגבי האפשרות לקשט, מותחת כל העת את החוטים הדקים בין הקליל והמשוחרר לכאוטי.

 

בעבודה אותה תארכה ל- 1992-93, כלומר עבודה ששבה ועבדה עליה, ציירה בצבע אקריליק אדום על הדפס, הצבע אמנם בהיר אך הוא חודר להדפס כמו דם. בעבודה זו, כמו בעבודות מ-1997, ההרגשה היא כשל מבט בכתם רורשך – אפשר למצוא דימויים על סף הפיגורטיבי, במיוחד בתחריט שחור עליו ציירה בכתמים כתומים ותכולים (17) (ספק אבסטרקציה של צמח, ספק דמות מגיחה מאפלה) או כאלו הנדמים כקליגרפיה שהתפרקה לגורמים (18). מתחריטים זהים יצרה ניקל דיפטיך. על תחריט שהצורה המרכזית בו מאזכרת שעון חול (20 ו-21) הוסיפה פעם בפנדה ופעם באקריליק, כמי שבוחנת שתי אפשרויות מציאות. באקריליק בכחול, כתום, אוקר ותכלת היא ממסכת את הצורה, מציעה רגע של שיבוש. בפנדה היא עוקבת אחר הצורה המרכזית בתחריט וממלאת את הדף בצבע ורוד כתמתם. בפנדה עולה יסוד אנטרומורפי של הצורה – ספק עין בחלק העליון, ספק דמות הפוכה שזרועותיה משולבות תחת צווארה, בחלק התחתון של הדף.

 

בעבודה בפנדה ואקריליק על הדפס משנת 2000 (24) ניקל משחקת באדומים, בונה מערך שנדמה כממסגר מרכז, לרגעים נדמה כדיוקן. כמו בעבודות אחרות בתערוכה זו מדובר בעבודה דחוסה, אינטנסיבית, שכוחה בהעזה של ניקל להניח צבעים זה ליד זה ללא חשש, ללא התחשבות במוסכמות טעם. אי ההתחשבות בטעם שולט הייתה מהתכונות המרכזיות של ניקל, במיוחד בשנים בהן נוצרו "הרהורים", בהן הזרם המרכזי-הישראלי נטה יותר מבעבר לפיגורטיבי ונרטיבי.

 

התבוננות כוללת בגוף העבודות הקטנות והאנינות של ניקל היא כעלעול ביומן: פכים קטנים של יום חולין, לצד סערות פנימיות, זיכרונות והרהורים, על מה היה אילו. בהטחה מרהיבה של צבע, ברישום שיוצר נימים על הדף ומחבר חלקים, בהדבקה שמכסה ומאחה, לשנות, אולי לתקן, את מה שנעשה בעבר. 

 

 

 

3. ללא כותרת, 1984. הדפס אבן, טוש וצבעי אקריליק.  4. ללא כותרת, 1999. הדפס משי וצבעי אקריליק.

 

5. ללא כותרת, 1991. הדפס משי וצבעי אקריליק.

 

6. ללא כותרת, 1991. הדפס משי וצבעי אקריליק.

 

7. ללא כותרת, 1991. הדפס משי וצבעי אקריליק.  8. ללא כותרת, 1991. הדפס משי וצבעי אקריליק.  

 

9. ללא כותרת, 1991. הדפס משי וצבעי אקריליק.

 

10. ללא כותרת, 1991. הדפס משי וצבעי אקריליק.  11. ללא כותרת, 1991. הדפס משי, גירי פסטל וצבעי אקריליק.

 

12. ללא כותרת, 1992. הדפס משי וצבעי אקריליק.

 

13. ללא כותרת, 1992. הדפס משי וקולאז'.  14. ללא כותרת, 1992. הדפס משי וצבעי אקריליק.

 

15. ללא כותרת, 1992. קולאז' הדפס משי וצבעי אקריליק על נייר.

 

16. ללא כותרת, 1994. הדפס תחריט וצבעי אקריליק.

 

17. ללא כותרת, 1997. הדפס תחריט וצבעי אקריליק.  18. ללא כותרת, 1997. הדפס תחריט, גירי פנדה וצבעי אקריליק.

 

19. ללא כותרת, 1999. הדפס תחריט וצבעי אקריליק.

 

20. ללא כותרת, 1999. הדפס תחריט וצבעי אקריל. פרט מדיפטיך (ימין)   21. ללא כותרת, 1999. הדפס תחריט וגירי פנדה. פרט מדיפטיך (שמאל)

 

22. ללא כותרת, 1999. הדפס תחריט, עפרון וצבעי מים.  23. ללא כותרת, 1999. הדפס תחריט, עפרון וצבעי מים.

 

24. ללא כותרת, 2000. הדפס תחריט, גירי פנדה וצבעי אקריליק.

 

25. ללא כותרת, שנות ה2000. הדפס משי וטוש.

 

26. ללא כותרת, 1984. הדפס אבן, עפרון וצבעי אקריליק.  27.  ללא כותרת, 1984. הדפס אבן, גירי פנדה וצבעי אקריליק.

 

28. ללא כותרת, 1992-99. הדפס אבן, גירי פנדה, עפרון וצבעי אקריליק.  29. ללא כותרת, 1999. הדפס אבן, גירי פנדה וצבעי אקריליק.

 

 

 

לאה והחלוק הכחול, עובדת בסדנה לתחריט בכברי, שנות ה90